החלטה בתיק עמ"ת 57509-11-13

ההליך

מדובר בערר על החלטת בית משפט ,השלום באשקלון (השופט אלון רום), במ"ת 52894-10-13 מיום 27.11.13, לפיה שוחרר המשיב ממעצרו בתנאים הבאים: 1. מעצר בית מלא בבית הוריו, בעיר **** בפיקוח של הורי המשיב - *******, אחי המשיב - ****** או סבו - *******, 2. הפקדה בסך של 5,000 ש"ח, 3. ערבות עצמית וצד ג' על סך 10,000 ש"ח כל אחד, הרחקה ואיסור יצירת קשר ישיר או עקיף, לרבות קשר טלפוני ואלקטרוני עם המעורבים בתיק.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בן 2 אישומים ביום 24.10.13, המייחס לו שני עבירות של סחר והפצת חומר מסכן, לפי סעיף 7(א) לחוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, התשע"ג - 2013.

לפי המתואר בכתב האישום, ביום 24.9.13, מסר הנאשם שקית ובה חומר מסכן המכונה "נייס גיא", פעם אחת בתמורה ל- 50 ש"ח ופעם נוספת בתמורה של 100 ש"ח. במעשיו אלה, סחר הנאשם בחומר מסכן האסור להפצה.

ההליך בבית משפט השלום

בדיון מיום 24.10.13, קבע בית משפט השלום, כי אין מחלוקת לכך שקיימת תשתית ראייתית לכאורית לעבירות, שקיימת עילת מעצר, וכן שמדובר בעבירות חמורות שיש בהן כדי לגרום סיכון רב לציבור. בית משפט השלום בחן את חלופות המעצר שהוצעו והתרשם מהן לחיוב, עם זאת קבע, כי יש לבחון באופן מקצועי האם ניתן ליתן אמון במשיב, והפנה אותו לקבלת תסקיר.

בתסקיר שהתקבל ביום 18.11.13, צוין, כי אף ששירות המבחן התרשם לחיוב מהערבים שהוצעו, הוא לא בא בהמלצה לשחרור המשיב לחלופת מעצר, גם לא בחיזוק החלופה באיזוק אלקטרוני, שכן אין בהם כדי לצמצם רמת הסיכון.

בתסקיר משלים שהוגש ביום 25.11.13, נבחנה חלופת מעצר נוספת, בבית דודו של המשיב באופקים, אולם שרות המבחן דחה גם את חלופה זו, וציין, כי קיימת רמת סיכון גבוהה, וכי מעבר לחלופת מעצר רחוקה גיאוגרפית, יש צורך בטיפול אינטנסיבי ההולם את צרכי המשיב.

בדיון שהתקיים ביום 27.11.13, קבע בית משפט השלום, כי המשיב נעדר הרשעות קודמות, כאשר תיק קודם שלו הסתיים בצו מבחן ללא הרשעה. מדובר בעבירות חדשות מסוג עוון, ומשכך, על אף חומרת המעשים, אין להתייחס אליהם כאל סחר בסם מסוכן.

ביהמ"ש לא קיבל את המלצת שירות המבחן, בין היתר, הואיל ואין מדובר בסם מסוכן כהגדרתו בחוק, אלא בהפצת חומר מסכן, ומכאן שעילת המעצר עד תום הליכים בשעה שמדובר במשיב נעדר עבר פלילי אינה נקיה מספקות. לאור זאת, בחר ביהמ"ש לשחרר את המשיב לחלופת המעצר לעיל.

הערר

בערר שהוגש לבית המשפט ביום 29.11.13, טענה ב"כ העוררת שטעה בית משפט השלום בכך שהורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר בבית, שעה שנקבעו שיש ראיות לכאורה נגד המשיב וקמה עילת מעצר. כן שגה בכך בית משפט השלום שעה שהתעלם מקביעתו בהחלטה מיום 24.10.13, בהתייחסו למטרת המחוקק והאינטרס הציבורי בחקיקת חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, אשר יש לנהוג בה כפי שיש לנהוג בעבירות סמים. כן שגה ביהמ"ש בכך שהתעלם מהתרשמות שרות המבחן ביחס להתאמת החלופות, בכך ששחרר את המשיב לחלופה באזור מגוריו, שהרי ריבוי התיקים בהם מעורב המשיב ונסיבות ביצוע העבירות, יש בהם להעיד כי סביבת מגוריו משפיעה עליו לרעה. עוד הוסיפה ב"כ העוררת, כי שגה בית משפט השלום משהתעלם מהמסוכנות הנשקפת מהמשיב, זאת כעולה הן  מהתסקירים שהוגשו בעניינו והן מהתיקים הנוספים שתלויים ועומדים נגד המשיב בעבירות מסוג זה. לאור זאת, יש להורות על המשך מעצרו של המשיב, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

הדיון בפני בית משפט זה

בדיון בפני בית משפט זה, מיום 29.11.13,  חזרה ב"כ העורר על עיקרי הערעור וטענה, כי מטרת החוק היא למגר את תופעת הסחר בחומרים מסוכנים, שהתופעות שלו הן כשימוש בסמים. בנוסף,

המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו מפתח ביתו, הגם שמדובר בדירה שכורה, ועסקינן בעבירות שניתן לבצע בכל זמן ומקום. חוק זה בא לפתור את הבעיה של "סמי הפיצוציות" כשכל יום מתווספים סמים נוספים. המאשימה רואה בעבירות אלו עבירות מחוללות פשיעה, לתופעה שמתעצמת במדינת ישראל. מדובר במשיב שאמנם אין לו הרשעות קודמות, אך בעברו רישום ללא הרשעה, בתיק של סחר בסמים, וישנם תיקי מב"ד רבים נוספים נגדו.

מנגד, טען ב"כ המשיב כי יש להשאיר את החלטת בית משפט השלום על כנה.  לדבריו, העבירות בהן מואשם המשיב הן עבירות מסוג עוון. מדובר במשיב צעיר, ללא עבר פלילי, עם רישום בבימ"ש לנוער בלבד, שזהו מעצרו הראשון.

המחוקק לא סבר שמדובר בעבירות זהות, כי מדובר בעבירות מסוג עוון, ועבירות סמים הן מסוג פשע. באשר לעילת המעצר, בית משפט השלום קבע שעילת המעצר הינה גבולית ואינה חד משמעית. באשר לחלופה בבית הורי המשיב, הרי ששירות המבחן ציין שבזמן שהמשיב היה בביתם המצב היה טוב, וכשהוא התגורר בשכירות, לפני חצי שנה החלו כל הבעיות, כך שפיקוח ההורים הינו חיוני. כמו כן הוסיף, כי בית משפט השלום התרשם מהחלופה, הערבים נחקרו וביהמ"ש הגיע למסקנה שניתן להשיג את חלופת המעצר דרך שחרור לחלופה. באשר למתן אמון במשיב, הרי ששרות המבחן שגה בהמלצתו, שכן המלצתו אינה נכונה הואיל ומדובר בשילוב קהילה טיפולית לגבי אדם שלא מכור לסמים.

דיון

לאחר שעיינתי בחומר שבתיק, לרבות החלטתו של השופט אלון רום  בבית משפט השלום נראה לי שיש לקבל את הערר.